לו הייתי רוטשילד

בכל עיר גדולה, השואפת למתג עצמה כאטרקטיבית, יש שדרת קניות תוססת. בפריז או בברצלונה, למשל, השדרות הן שם דבר: רחובות מרכזיים מאוד, שלאורכם פזורים בתי עסק, מסעדות ופארקים, ובקצותיהם מצויים מבני ציבור – אם זה קתדרלות, ארמונות, מוזיאונים ואולמות תיאטרון. לרוב השדרות בנויות בצורה סימטרית, מאפשרות קיום של טקסים ותהלוכות, משרתות את השלטון ואת הקבוצות החברתיות־כלכליות בעיר, ומהוות מוקד משיכה תיירותי. שדרה היא לבה הפועם של כל עיר.

ישראל מחפשת לעצמה כבר שנים את השאנז אליזה או הרמבלס שלה. בארץ יש מחסור בשדרות אורבניות איכותיות. השדרה הרחבה ביותר בישראל הוקמה במפתיע בעיר החדשה חריש, אבל שדרות רוטשילד בתל־אביב הן אלה שהכי קרובות להזכיר את הצלחתה של שדרה אירופאית. ההצלחה של השדרה התל־אביבית הביאה את הרשויות המקומיות בארץ להבנה כי בתוכניות המתאר העירוניות עליהן לשלב שדרה מרכזית, שתהיה מוקד חברתי ותרבותי לתושבי העיר.

המודל הנחשק של שדרות רוטשילד אינו מתבטא רק בהפיכתה של השדרה לשוקקת חיים ולמוקד בילוי תיירותי, אלא גם בעלייתם של מחירי הנדל"ן באזור. "שדרה המוקפת בשטחים ירוקים עשויה לעלות את שווי הנכסים שבה בעשרות אחוזים, בהשוואה לאותה דירה ברחובות אחרים בעיר", אומרת מתכננת הערים, ד"ר רינה דגני, מנכ"לית מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה ומומחית בכלכלה עירונית. "מחיר הנכסים נקבע, בין היתר, על ידי הצמחייה שמקיפה אותם".

זה לא רק היופי. ריכוז גבוה של שטחים ירוקים, ובכללם עצים בוגרים, משפיע על איכות החיים של הדיירים. הצמחים מפחיתים את הטמפרטורה בסביבה בעד שלוש מעלות צלזיוס ביחס לאזור ללא עצים, וכשחיים במדינה חמה כמו שלנו, זה בהחלט יתרון.

בשנים האחרונות חווה ישראל את מהפכת העיור שבאה לידי ביטוי בחזרה למגורים במרכזי הערים, מה שהופך את השדרות העירוניות המרכזיות לטרנדיות ולמבוקשות מאוד. השדרות המרכזיות מאפשרות גישה נוחה וקלה לכל מקום, אם בהליכה או באמצעות תחבורה ציבורית. מגמת עירוב השימושים שמקובלת ומיושמת בכל הקשור לבנייה לגובה מתבטאת בשדרה, כשלצד מגורים מתקיימים בה שימושים נוספים כמו מסחר, משרדים ומקומות בילוי. למעשה, השדרה מהווה מרכז עירוני איכותי, שנותן מענה לצרכים רבים של התושבים.